משטרת ישראל לא הפרה זכויות יוצרים בצילומים של מוטו מדיה בע"מ

תביעה זו עילתה הינה הפרת זכויות יוצרים של התובעת על ידי הנתבעת.

ב"כ הצדדים הודיעו לביהמ"ש כי ויתרו על חקירת המצהירים מטעם הצד שכנגד, וכי יוגשו סיכומים בכתב על ידי ב"כ הצדדים.

לאחר עיון בתצהירי הצדדים ובסיכומים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

תביעתה של התובעת הינה בגין פרסום על ידי משטרת ישראל של 7 צילומים אשר צולמו על ידי צלמים שעבדו אצל התובעת.

הצילומים הורדו מאתר האינטרנט של התובעת ופורסמו באתר האינטרנט של המשטרה, כמו גם בירחון המופץ על ידי המשטרה בשם "מראות המשטרה".

מאחר ושבעת הצילומים הופצו הן באתר האינטרנט של המשטרה והן בירחון, מדובר, לטענת התובעת, ב- 14 הפרות שונות.

באשר לזכויות היוצרים של התובעת בצילומים:

למעשה אין כפירה מצד הנתבעת בזכותה זו של התובעת, וזאת כעולה מסיכומי ב"כ הצדדים.

באשר לטענת הנתבעת כי עומדת לה הגנת תום הלב:

לטענת ב"כ התובעת, לא עומדת לנתבעת הגנת תום הלב וזאת מאחר וכל אדם סביר הנכנס לאתר התובעת ראוי כי יבחין בהתראה הנוגעת לענין זכויותיה של התובעת.

עוד טוען ב"כ התובעת, כי אי הגשת תצהיר מטעמו של קצין המשטרה אשר מסר את התמונות לעורכי הירחון מעידה אף היא כי הנתבעת נמנעה מהבאתו מתוך חשש מתוכן עדותו.

כמו כן מוסיף ואומר ב"כ התובעת, כי על מרבית התמונות מופיעה כתובת אתר האינטרנט של התובעת, ולפיכך היה על העורך והכתבת, אשר מסרו תצהיריהם מטעם הנתבעת, ליזום בירור האם התובעת אכן אישרה את השימוש בתמונות.

לטענת ב"כ הנתבעת, פרסום התמונות נעשה בתום לב, ללא ידיעה על זכויות היוצרים, ועל כן חל בנדון סעיף 8 לחוק זכויות יוצרים 1911 (להלן: "החוק"), הקובע את חזקת תום הלב.

ב"כ הנתבעת טוען, כי מיד עם פנייתה של התובעת לנתבעת הופסק כל פרסום נוסף של התמונות.

כמו כן, מפנה ב"כ הנתבעת לאמור בתצהירו של רון שיוביץ, עורך הירחון "מראות המשטרה", לפיהם " באותה עת סברנו באמת ובתמים, כי מדובר בתמונות שצולמו על ידי אנשי משטרה במהלך מירוצי מכוניות ובמסגרת תפקידם. מכיוון שכך, אף הקפדנו למחוק את מספרי הרישוי של המכוניות שפורסמו על מנת למנוע זיהוי אפשרי של בעליהן".

בהמשך אומר העורך: " ויודגש כי קודם לפרסומן של התמונות ועד לפניית התובעת מיום 13.10.04, בה נטען להפרת זכויות יוצרים (להלן: "פניית התובעת") כלל לא ידענו כי מדובר בתמונות שנלקחו מתוך אתר אינטרנט כלשהו, וגם לא שמנו לב לכתובות האינטרנט על ע"ג התמונות עצמן".

גם בתצהירה של רפ"ק ענת בשן, מחברת הכתבה נשוא התביעה, נאמר כזאת:

" ברצוני להדגיש שעד לפניית התובעת לא ידעתי כי מקור של התמונות שניתנו לי היו מהאינטרנט, ואף לא הבחנתי בכתובות האינטרנט שהופיעו על התמונות. אם הייתי מבחינה בהן כאמור הייתי נותנת דעתי בשאלת זכויות היוצרים, ומחליטה בעצה אחת עם עורך העיתון, על פי העניין.

התמונות ניתנו לי כאמור ע"י קצין המודיעין שהינו גורם משטרתי, ולפיכך בתום לב גמור חשבתי כי התמונות צולמו ע"י אנשי משטרה. מהטעם הזה אף דאגנו עובר לפרסום התמונות למחוק את מספרי הרישוי של המכוניות שפורסמו, על מנת למנוע זיהוי אפשרי של בעליהן, כך שפרסומן של התמונות נעשה ללא ידיעה על זכויות היוצרים ביצירה להן טוענת התובעת".